החלטה בתיק בר"ע 2439/06

1.      בפני בקשה לרשות ערעור שהגישה חברת פישר מרקנשוISR  בע"מ (להלן המבקשת) על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רם וינוגרד) מיום 5.1.0.06, בתיק בש"א 7079/06. בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשת להעניק לה סעדים זמניים כנגד חברת פישר מרקנשו GMBH (להלן - המשיבה), עוזי כהן (להלן - המשיב 2), אריק סיטון (להלן - המשיב 3) ושני משיבים נוספים וכן נדחתה בקשתה להסיר מעליה סעדים זמניים שהוטלו עליה לבקשת משיבים אלה.

2.      המשיבה הינה חברה גרמנית בעלת מותג הנעלה "פישר מרקנשאו". המבקשת היא חברה ישראלית שהוקמה למטרת שיווק נעלי המשיבה בישראל. המשיב 2, עוזי כהן, הוא בעל 50% ממניות המבקשת ושימש, לאור ניסיונו בתחום, כאיש הקשר בין המבקשת למשיבה. המשיב 3, אריק סיטון, שימש כדירקטור של המבקשת. הרקע להליכים המשפטיים השונים שיפורטו להלן נעוץ בהחלטת המשיבה לסיים באופן חד צדדי את ההתקשרות המסחרית שנמשכה כשנתיים בינה ובין המבקשת, לאחר שלא שבעה נחת מדרך התנהלותה העסקית של המבקשת ומהעובדה כי זו לא שילמה לה תמלוגים עבור מכירת נעליה.

3.      בתיק בש"א 5442/06 עתרה המבקשת לצו מניעה זמני נגד המשיבה ומשיב 2, שימנע מהם לעשות שימוש בישראל במותג הידוע כ"נעלי פישר מרקנשו", וכן ימנע מהם לשווק, לייצר או להתחרות עם המבקשת בכל הנוגע למותג זה. ביום 12.7.06 החליט כבוד השופט כרמי מוסק לדחות את הבקשה, לאחר שהגיע למסקנה כי למבקשת אין זכות כלשהי במותג הידוע בשם "נעלי פישר מרקנשו". השופט מוסק גם הביע דעתו ביחס למשלוח נעליים שהיה באותה עת בידי המכס בישראל וקבע כי, במידה ומשלוח זה ישוחרר כדין, הוא יימכר על-ידי המבקשת שתוכל - אם תגיש תביעה כספית כנגד המשיבה -  לבקש הטלת עיקול על התמורה שתתקבל ממכירת משלוח זה. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור (בר"ע 2333/06) שטרם הוכרעה.

4.      בבש"א 7079/06 עתרה המבקשת לצו מניעה זמני שיורה למשיבים להימנע "מכל פעילות שהיא הנסמכת על מידע אשר יש למי מהמשיבים". הכוונה היתה בעיקר לשימוש שעושה לכאורה המשיבה ברשימת הלקוחות וההזמנות של המבקשת. בנוסף הוסכם כי, במסגרת בש"א זו, תידון גם בקשתה של המבקשת לבטל את צו המניעה הזמני שניתן נגדה על-ידי השופט וינוגרד ביום 23.8.06 (בש"א 6311/06) שהגישו המשיבים. בהחלטתו בבש"א 6311/06 קיבל השופט וינוגרד את בקשת המשיבים (המבקשים בבש"א 6311/06) ואסר על המבקשת (המשיבה בבש"א 6311/06) לשווק, למכור או להפיץ את מלאי הנעליים שברשותה.

5.      בהחלטה מיום 5.10.06 דחה השופט וינוגרד את בקשת המבקשת לצו מניעה זמני וקבע כי היא לא הוכיחה - ולו לכאורה - כי המשיבים עושים שימוש ברשימת לקוחותיה או בהזמנותיה. בנוסף, דחה השופט וינוגרד את בקשת המבקשת לבטל את צו המניעה הזמני שנתן נגדה ביום 23.8.06. השופט וינוגרד קבע כי למשיבה זכות קניינית במותג "פישר מרקנשו", כי למבקשת אין כל הסכם עם המשיבה וכי בשלב זה לא ניתן לומר כי ביטול ההתקשרות בין השתיים על ידי המשיבה נעשה שלא כדין. בהסתמך על כך קבע השופט וינוגרד כי לאחר שנתיים של התקשרות מסחרית בין הצדדים, בהן לא שילמה המשיבה למבקשת תמלוגים ולא נכרת ביניהן הסכם, עומדת למשיבה הזכות לדרוש כי המבקשת תימנע מהפצת נעליה. החלטה זו הינה מושא בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקשת

6.      המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו שלא נחתם הסכם בין הצדדים, או לפחות שקיים ביניהם נוהג מחייב גם ללא הסכם כתוב. לטענת המבקשת, טעה בית משפט קמא כשמצד אחד בחר להסתמך על קביעתו של השופט מוסק לפיה לא נכרת הסכם בין הצדדים, אך מאידך קבע, בניגוד להחלטתו של השופט מוסק, כי המבקשת אינה רשאית לשווק את הנעליים שברשותה. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא טעה בקביעה שבהיעדר הסכם יכולה המשיבה לבטל לאלתר את התקשרותה עימה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית משפט קמא שגה בדחותו את בקשתה בנימוק כי אין די ראיות כי המשיבים גנבו ממנה את רשימת לקוחותיה.

דיון והכרעה

7.      לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית משפט קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, על פניה, על שני ראשיה וכי אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור, זאת בלא צורך לקבל תגובה מאת המשיבים. 

הבקשה לביטול צו המניעה

8.      לעניין שאלת קיומו של הסכם - בית משפט קמא (כב' השופטים כ. מוסק ור. וינוגרד) בחנו ובדקו את התכתובות והמסמכים השונים שהוחלפו בין הצדדים והגיעו למסקנה ברורה כי בין המשיבה למבקשת לא נחתם הסכם. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית משפט קמא (ע"א 6581/98 זאב רחבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, טרם פורסם). בענייננו שני השופטים שנדרשו לשאלה, כל אחד מהם בנפרד, הגיעו לאותה מסקנה בדיוק. לא מצאתי כל יסוד להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא לפיה בין הצדדים לא נכרת הסכם.

9.      לעניין טענת המבקשת לפיה גם בהיעדר הסכם, המשיבה אינה יכולה לבטל לאלתר את ההתקשרות עימה - המבקשת מפנה לפסק דינה של כב' השופטת פלפל מבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א (תל אביב) 1559/00 מדטכניקה בע"מ נ' Sorin Biomedia S.P.A ) אלא שפסק דין זה אין בו כדי להועיל: ראשית, באותו מקרה ובשונה מענייננו, היה בין הצדדים הסכם מחייב והמחלוקת ביניהם נגעה רק לשאלה האם התובעת באותה פרשה הינה סוכנת או מפיצה של הנתבעת. שנית - וזה העיקר - בפסק הדין נקבע כי השאלה העיקרית שיש לבחון היא האם הפסקת ההתקשרות נעשתה בדרך מקובלת ובתום לב (עמ' 4 לפסק הדין). במקרה שבפנינו, בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי, בנסיבות העניין, ההחלטה לבטל את ההתקשרות על ידי המשיבה נעשתה כדין ובתום לב וזאת לאחר שבמשך שנתיים לא נחתם כל הסכם בין הצדדים, לא הועברו תמלוגים כלשהם מהמבקשת למשיבה ואף לא הושגה הסכמה באשר לגובהם.   החלטתו של השופט וינוגרד מבוססת ונכונה (ראה במיוחד הנאמר בפסקאות 7, 9 ו-10 להחלטה) וגם בסוגיה זו אין יסוד להתערב בממצאיו וקביעותיו של בית משפט קמא.

10.  לעניין טענת המבקשת כי השופט וינוגרד שגה בכך שהגיע למסקנה הפוכה מזו של השופט מוסק ביחס לזכות המבקשת למכור את משלוח הנעליים שנמצא ברשותה -

ראשית, מהבחינה הפרוצדורלית, השופט מוסק לא העניק למבקשת צו מניעה אלא קבע במפורש כי " מאחר ובשלב זה, טרם הוגשה תביעה, ולא התבקש עיקול כלשהו, הרי שאין מקום לתת צו בעניין זה" (פיסקה 48 להחלטה בבש"א 5442/06 מיום 12.6.06). למעשה, השופט מוסק לא נדרש באופן ממשי לשאלה זו ולכן גם לא דן בה לגופו של עניין. לפיכך יש לדחות את טענת המבקשת כי ניתן על ידי השופט מוסק צו מניעה זמני היוצר השתק בשאלה זו. משכך הם פני הדברים, היה מקום לדון בשאלת המשלוח במסגרת הבקשה שעמדה בפני השופט וינוגרד. ואכן, השופט וינוגרד בחן את הנסיבות השונות הנוגעות למשלוח זה, והגיע בסופו של דבר למסקנה כי אין לאפשר למבקשת למוכרו, וזאת בתנאי שהמשיבה תפקיד ערבות כספית מתאימה.

שנית, מבחינה מהותית, אין כל פסול בכך שהשופט וינוגרד הסכים למסקנתו של השופט מוסק ביחס לשאלת קיומו של ההסכם, אך הגיע למסקנה שונה ביחס לשאלת המשלוח. הקביעה של השופט מוסק כי יש לאפשר את מכירת המשלוח אינה מתחייבת בהכרח מהמסקנה כי בין הצדדים לא נחתם הסכם. ככלל, הכרעה בשאלות של סעד זמני נוגעת תמיד לנסיבות הספציפיות של המקרה ובמיוחד להתנהגות הצדדים ותום ליבם, כפי שאמנם נבחנו על ידי השופט וינוגרד. בחינה זו היא שהובילה, ובצדק, לתוצאה השונה.

לאור כל זאת, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא שהורה שלא לבטל את צו המניעה הזמני.

הבקשה לצו מניעה זמני

11.  המבקשת טוענת כי מאחר והמשיב 2 הודה כי עיין בהזמנות הנמצאות ברשותה וכי הוא מכיר אותן, יש ליתן צו מניעה זמני שיאסור עליו לעשות בהן שימוש אף אם המידע לא הושג באמצעים פליליים. גם טענה זו דינה להידחות. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי למשיב 2 ולמשיב 3 ניסיון רב בתחום ההנעלה, וכי נראה שרשימת הלקוחות של המבקשת מתבססת דווקא על מידע שהביאו הם ולא היא. מכאן שלא הוכח כלל כי המשיבה והמשיב 2 פנו ללקוחות בהסתמך על רשימותיה או הזמנותיה של המבקשת. בית המשפט קמא ביסס היטב מסקנתו זו על חומר הראיות והעדויות שהיה בפניו ואין כל סיבה להתערב בה. לפיכך יש לדחות את טענותיה של המבקשת גם בעניין זה.

12.  לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור בלא לבקש תגובה ובשל כך לא יעשה צו להוצאות.